פסק-דין בתיק תע"א 8758-08

רקע כללי

1.    בפנינו תביעה לתשלום פיצויי פיטורים וזכויות סוציאליות נוספות (חלף הודעה מוקדמת, פדיון חופשה, דמי הבראה והפרשות לקרן פנסיה).

לכאורה, למקרא כתב התביעה ניתן להתרשם כי מדובר בתביעה שגרתית ומקובלת במחוזותינו. אלא שמהמשך ההליך למדנו כי כתב התביעה, מגלה טפח ומכסה טפחיים, ואינו מרמז לסיפור המעשה הבלתי שגרתי המסתתר מאחוריו. אי לכך ולשם הבנת הסיפור במלואו ולצורך התחקות אחר אותם חלקים הימנו, אשר לא סופרו למרבה הצער כבר בראשיתו - נפתח שלא כדרכינו, בהצגת כתבי הטענות של הצדדים כדלקמן.

2.    במסגרת כתב התביעה הקצר והתמציתי שהגיש התובע נטען, בין היתר, כך:

§          התובע החל עבודתו אצל הנתבע כמחלק בלוני גז לבישול בחודש 6/62.

§          לתובע לא ניתנו תלושי שכר במהלך חודשי עבודתו הראשונים ועד לחתימתו של הסכם עבודה, ביום 13.10.92.

§          על אף שהתובע החל עבודתו אצל הנתבע בחודש 6/62, הרי שבחלק מתלושי השכר צויין כי תחילת העבודה היתה בחודש 3/99.

§          לבקשת התובע הלווה לו הנתבע במהלך תקופת עבודתו סך של 6,000 ש"ח. הלוואה אשר לטענת התובע נפרעה במלואה באמצעות הפחתה משכרו של 6 תשלומים חודשיים בסך של 1,000 ש"ח כל אחד.

מועד נטילת ההלוואה ומועד פרעונה לא פורטו על ידי התובע.

§          במהלך כל תקופת העבודה לא שולמו לתובע דמי הבראה ודמי חופשה ולא ניתנו לו ביגוד והנעלה.

§          במהלך חודש 5/03 או בסמוך לכך הופסקה עבודתו של התובע על ידי הנתבע בלא שניתנה לו הודעה מוקדמת. הנתבע אף סירב לצייד את התובע במכתב פיטורים.

§          התובע הגיש תביעה לתשלום פיצויי פיטורים בחודש 6/04, אולם לדבריו   "בשל העדר ייצוג וחוסר ידיעת קרוא וכתוב, לא  הופיע הוא לדיון שהתקיים בעניין זה והתביעה נמחקה" .

3.    ביום 21.9.08 הגיש הנתבע כתב הגנה, במסגרתו פרש בפני בית הדין תשתית עובדתית שונה, בין היתר, באשר לגורל התביעה שהגיש התובע לבית הדין בשנת 2004 בתיק עב 6248/04 (להלן: "התביעה הראשונה") וכן באשר לתשתית העובדתית עליה נסמכה התביעה השניה, היא התביעה שבפנינו:

א.    במסגרת כתב הגנתו, טען הנתבע כי בניגוד לנטען בכתב התביעה ביחס לתקופת ההעסקה, התובע הועסק בשתי תקופות העסקה נפרדות:

§          תקופת ההעסקה הראשונה החלה ביום 1.11.92 והסתיימה ביום 31.7.98,  מועד בו הודיע התובע על התפטרותו וזוכה בתשלום פיצויי פיטורים לפנים משורת הדין. עם הפסקת עבודתו, חתם התובע על כתב ויתור מיום 28.12.98, במסגרתו הצהיר כי אין לו תביעות כנגד הנתבע וכי הוא קיבל את "כל המגיע לו" בגין תקופת עבודתו הראשונה מיום 1.11.92 ועד ליום 31.7.98. העתק מכתב הויתור, צורף לכתב ההגנה.

§          תקופת ההעסקה השניה החלה לגרסת הנתבע בחודש 3/99, עת פנה אליו התובע וביקש לשוב לעבודתו. תקופת העסקה זו הסתיימה בחודש 5/03 גם היא עקב התפטרות התובע. התפטרות אשר נומקה בזכאותו של התובע לקבלת גמלת נכות מהמוסד לביטוח לאומי - בשל מחלת הסכרת ממנה הוא סובל - ובייעוץ משפטי שקיבל ביחס "לכדאיות" הכלכלית שבהמשך עבודתו בנסיבות אלה; קרי - בד בבד עם תשלום הגמלה מן המוסד לביטוח לאומי.

במועד סיום עבודתו, בחודש 5/03 נותר התובע חייב לנתבע סך של 20,000 ש"ח. סכום שקיבל מלקוחות הנתבע בגין חלוקת הגז, תוך התחייבות שלא מומשה להעברת הסכום לידי הנתבע.

ב.    בניגוד לדברי התובע בכתב תביעתו, התביעה הראשונה שהוגשה על-ידי התובע ביום 13.6.04 לא נמחקה בשל אי התייצבות שנבע מהיעדר ייצוג ואי ידיעת קרוא וכתוב אלא - בשל הגשתו של הסכם פשרה שנחתם על ידי הצדדים וקיבל ביום 6.12.04 תוקף של פסק דין (להלן: "פסק-הדין").

בהסכם הפשרה, אשר העתק הימנו צורף לכתב ההגנה, נכתב כך: